Here is a short story written by Aya & myself (Hebrew):
“מה לגבי נמרים?”, שאלתי.
האישה הגיעה למסקנה שאנחנו צריכים עוד חיות בבית, ואני ניסיתי להעלות חיות אקזוטיות מדי כדי שהיא תרד מהנושא.
“לא רון, אי אפשר נמרים, כבר חשבתי על זה. אנחנו נצטרך ארכיטקט מומחה כדי שיבנה לנו אגף מיוחד לנמרים. הם יוכלו להסתובב בבית רק בערב. אולי נקים מושבת רבייה?”
“כמה כסף את חושבת שאני מרוויח בעבודה?”
“חמוס, אולי ניקח חמוס? בעצם גידלתי כבר חמוסים אז זה בעייתי במקצת…”, המשיכה איה לעבור על רשימת החיות בטקסונומיה של לינאוס.
“טוב, אז אולי היפופוטם?”, המשכתי בטקטיקת ההסחה.
“נו רון תהיה רציני, אין לנו בריכה בבית.”
“את בטוחה שהיפופוטמים חייבים בריכה? מה אם נפעיל מזגן?”
“רון הם חיים במים, אל תהיה מגוחך. עכשיו אני רוצה תוכי. בעצם תוכים, נקח אותם זוגות זוגות.”
יופי, עכשיו היא החליטה לפתוח פה תיבת נוח.
“לא מספיקים לך שני החתולים והארנבת שלנו?”, שאלתי בתקווה?
“זה לא מספיק, שני החתולים כמעט לא עושים צרות לאחרונה. הם שקטים מדי.”
התגעגתי לימים שבהם היינו שנינו מאוחדים כנגד החתולים, ויכולנו להתלונן עליהם באושר.
“רון, אני רוצה לראות התנהגויות של עוד חיות.”
“איה, יש לך גן זאולוגי שלם מטר מהעבודה. רק אתמול שיחקת שם עם גור זאבים!”
“אלה לא חיות שלי, זה לא נחשב. חוצמזה, למיכאל ולחברה שלו יש יותר חיות מלנו, יש להם אפילו צמח טורף! נכון, זה לא חיה, אבל הוא אוכל.”
“איה, אנחנו לא בתחרות גידול חיות. לא, זאת לא היתה יכולה להיות תוכנית ריאלטי טובה.”
“בוא ניקח כלב בשביל הבריאות שלך, רק בשביל הבריאות. אתה יודע שהרופאה אמרה שאתה צריך ללכת יותר… אני חושבת שאם בחורה באה ומבקשת שלושה כלבים, זאת לא בקשה כזאת מוגזמת. או אולי עכברים, זה נשמע די פשוט לגדל עכברים.”
“איה, יש לנו זוג חתולים רצחניים בבית. לא חבל לקחת עכברים רק כדי לכלוא אותם בחדר השני, ולגלות אחרי חודש שהחתולים למדו איך לפתוח דלתות הזזה?”
“מה דעתך על דגו? לא גידלתי עדיין דגו.”
בנקודה הזאת בהיתי בה וגירדתי בראשי. על מה האישה מדברת, למען השם?
“היינו בחנות החיות רון, מישל הסביר לך מה זה דגו. או שבזמן הזה היית עסוק בלשחק עם התוכים? אתה יודע מה, מה לגבי התוכים באמת? אתה אוהב לשחק עם תוכים!”
רון הסכים שדגים זו אופציה סבירה, שאלתי אותו מה לגבי אקווריום הייטק. על פי המבט על הפנים שלו ראיתי שהוא חושב על גידול מתכנתים זעירים בתוך אקווריום.
“זהו”, חשבתי לעצמי ” נתחיל לגדל מתכנתים… איה תתעשתי”, אמרתי לעצמי. “את יודעת שרון רוצה חיות עם תחזוקה נמוכה ומתכנתים דורשים אוכל מיוחד וציוד אלקטרוני.”
“אקווריום הייטק” חלקתי ממשנתי עם רון “זה פשוט אקווריום יקר מאוד עם הרבה ציוד, שאפשר לגדל בו מינים של דגים שדורשים תנאים מיוחדים.”
רון עדין נתקע על עניין הדגו, התחלתי לחשוד שהוא לא רציני מספיק, הצחוק המטורף שלו היה אחד הסימנים. פסלתי את האפשרות, ברור שרון רוצה עוד חיות. אם הוא רק יצליח להבין מה זה דגו אולי הוא ירצה צ’ינצ’ילה. בדיקה קצרה בגוגל העלתה שדגו היא צ’ינצ’ילה מדברית שיכולה לחלות בסכרת. רון חשב שהענין מרתק. נוספו לדגו יתרונות.
“למה לקרוא לחיה דגו אם היא פשוט צ’ינצ’ילה? זה בטח סתם rebranding“. איה בהתה בי ברחמים מהולים בהתנשאות קלה שביולוגים מפגינים כלפי שאר העולם. בנקודה הזאת החתול הג’ינג’י החליט לבוא למיטה ולהתחיל לעשות קולות של מטוס בואינג ממריא. משום מה החתול הזכיר לאישה פילים, והיא הגיעה למסקנה שהבית לא מספיק גדול בשביל פילים אז נצטרך לקנות שמורה. אני כמובן לא מרוויח מספיק בשביל לקנות שמורה, אז פשוט אצטרך לעבוד טיפה יותר, אולי לעשות איזה אקזיט או שניים. כמה מהר היא שכחה שאתמול היא הפצירה בי לעבוד פחות כדי שנוכל לבלות יותר זמן איכות ביחד. אם הייתי תופס את הבחור שהמציא את הביטוי “זמן איכות” בסמטה חשוכה הייתי מטפל בו טוב טוב.
משום מה היא התחילה לדבר על זמנים. “עבר, אתה יותר מדי קשור לעבר. You need to let go of the past. הרי למה שאמרתי אתמול אין שום קשר למה שאני אומרת היום.” לפחות היא מודעת לזה, חשבתי בטירוף. לעזאזל, עשיתי תזה בלוגיקה, אבל עדיין אני לא מתקרב בכלל להבין את מערכת האקסיומות וכללי ההיסק שהאישה פועלת לפיהם.
“רון, נמרים! אם הילדים יגדלו עם נמרים זאת תהיה חוויה מאוד חינוכית עבורם. הם ילמדו לתקשר עם נמרים מגיל צעיר, והם יוכלו לעשות להם בייביסיטר.” בשלב זה הזכרתי לאישה שאין לנו ילדים. “נו באמת רון, אתה קשור יותר מדי להווה. תתכנן קצת קדימה, תגדיל ראש!”
“טוב איה, אני מסכים להיפופוטם. את יכולה להזמין מחנות החיות.” לחצנו את היד על כך שאם היא מביאה היפופוטם, אין לי זכות להתלונן על כך. עכשיו רק שהיא לא תמצא מישהו מטורף מספיק בשביל באמת להביא לנו אחד.
כנראה שבאמת נצטרך לעבור דירה.
)
